יום חמישי, 23 בפברואר 2017

Donovan Waite Sensei 7th Dan Aikikai

התכבדנו לארח הערב את דונובן ווייט סנסיי (דאן 7 אייקיקאי) שביקר בדוג׳ו שלנו והעביר סמינר נפלא בן 140 דקות ורצינו שיימשך עוד ועוד. איפשרו זאת בנדיבות וברוחב לב הדוג׳ו הירושלמי: אייקיקאי ירושלים (אסי סנסיי ושוקי סנסיי, וכמובן מייקי שפועל במרץ מאחורי ולפני הקלעים) שמארגן כאן בארץ סמינר שמתקיים במספר מקומות.

תודה רבה לכל מי שהגיע/ה לסייע בהכנות ונשאר/ה ״לקפל״ את הדוג׳ו לצורתו הרגילה. אני חושב ששברנו שיא במהירות הכנת הדוג׳ו לסמינר. זה היה למען האמת מדהים למדי. עבודת צוות כזו לא רואים כל יום.

תודה מקרב לב לכל המשתתפים והמשתתפות והאורחים הרבים מרחבי הארץ והעולם.
ובמיוחד תודה לדונובן סנסיי תלמידו של ימאדה סנסיי על ערב בלתי נשכח בדוג׳ו שלנו. זהו ביקורו השני אצלנו ונקווה שנזכה גם בשנה הבאה ולעוד שנים רבות. תודה רבה רבה.

מקווה שתהנו מהתמונות ומסרטוני הוידאו.































video


video

video

video


יום רביעי, 4 בינואר 2017

Give a hand to our dojo‏

Happy New Year 2017 💞

Our dojo needs your kind help with replacing our old tatami by new ones. We are asking for your  support with  fund raising...

"Make each new day count by helping someone or just making someone smile"

You can donate by clicking on the follwing link:

Sincerely Yours,
Ze'ev Erlich
Masatake Dojo - Rehovot Aikikai
Israel

יום ראשון, 25 בדצמבר 2016

לעזוב יפה

לפני זמן מה, אחד המתאמנים הודיע לי, שעד סוף החודש הוא לא יגיע אל הדוג׳ו. זה מכובד ומכבד, ומגשים את דרך הארץ לפיה אנו חפצים להתנהל. כמובן שגם אני לא תמיד נוהג בדרך ארץ, וראוי לומר לי ״נאה דורש נאה מקיים״, ולכן טוב לי אם חבריי יספרו לי מתי ״חטאתי״ לדרך, כך שאוכל להיווכח בכך ולהשתפר.

עבור אנשים מסויימים, זה מובן מאליו להודיע על הפסקת אימונים, אפילו של שבוע או שבועיים, ועל אחת כמה וכמה, על הפסקה ארוכה יותר או עזיבה. מבחינת אֵטִיקֵט, זהו הנוהל הראוי.

רוב המתאמנים נוהגים להודיע לי, ונעים לי לקבל מהם הודעה זו, שכן גם אם אנו מצווים לעשות לשם עשיה ולא כדי ליהנות מהתייחסות מיוחדת, ממילות תודה ומהכרת תודה, הלב מתרחב לנוכח כל אלה.


בשבת בבוקר קיבלתי מסר sms ממתאמן שלא ראיתי כבר מספר חודשים לא קטן. הוא הפסיק ללמוד אצלנו ללא הודעה וללא סיבה נראית לעין. המסר היה פשוט למדי. משהו בסגנון ״היי זאב, האם יש לך חליפת אייקידו למכירה?״. אז... ראשית, אני לא בית עסק למכירת ציוד, ואם כבר טרחת וכתבת לי מסר בשבת בבוקר לאחר תקופה ארוכה של היעדרות, האם כאדם שהתרשמתי ממנו כחייכן, מתאמן רציני, חכם ונעים הליכות, לא מצופה לפחות להתייחס אל ההיעדרות שלו ולכתוב כמה מילות ברכה ונימוסים?
שלחתי לו קישור לאתר אינטרנט יפני ממנו אנחנו נוהגים להזמין ציוד אייקידו וציינתי שהוא ״נעלם״. בתשובה הוא כתב לי שהוא לפני כמה חודשים עבר ללמוד אצל מורה אחר.

כשמגיע אלינו תלמיד שלמד בעבר במקום אחר, אני מבקש ממנו תמיד להודיע למורה הקודם שלו על המעבר. זה לא תמיד דבר קל, אך גם אם העזיבה היא בנסיבות לא נעימות, ראוי אני חושב להודות לאותו מורה ולחברים עימם התאמנת. מה גם שבארצנו הקטנטונת, יש סיכוי סביר שתיפגשו ושתתאמנו בסדנה משותפת או באירוע כלשהו.


אותו מתאמן שעזב, באמת ניחן בנעם הליכות ונהנתי להדריכו. נראה היה גם שהחברים נהנו להתאמן עימו, ולכן אני יכול לחשוב רק על מבוכה וביישנות כסיבה לעזיבה לללא הודעה. מה שבכל זאת היה מוזר, הוא לקבל את המסרון הטלפוני הזה שמבקש לקנות אצלי בגד אימונים מבלי להתייחס למעבר שלו לדוג׳ו אחר או לעזיבה. ועוד בשבת בבוקר - זמן שלדעתי השמרנית, שמור בעיקר להתכתבויות בין חברים. כמורה, אני שמח לשמוע שהוא מצא דוג׳ו שמתאים לו יותר, ואין לי שום תחושה שלילית לגבי עצם העובדה שהוא עבר דוג׳ו. הדבר שאנחנו הכי פחות רוצים, הוא תלמיד שלומד אצלנו מתוך פשרה.



גם אני בעברי עזבתי מורה שלימדה אותי תקופה ארוכה מבלי להודות לה על כך. עברו שנים עד שישבתי וכתבתי לה גלויה עם מילות סליחה ותודה. מצפוני הציק לי, ואני מקווה שברשומה צנועה זו, הענקתי לך הצצה אל צידו של המורה בתמונת הפרידה.
לא אשמח אם ניפרד, אך אם זה יקרה, יעזור לי מאוד לקבל ממך מילת ברכה. הסיבה לפרידה יכולה לשמש לי ולדוג׳ו שלנו הזדמנות ללמוד ולהשתפר.

מקור האיור: http://douga.flat-flat.jp/titles/S000891/1

יום שני, 19 בדצמבר 2016

אדיבות ללא תנאי

באחד הביקורים של שִׁימָמוֹטוֹ סֶנְסֶיי בישראל, התלוו אליו תלמידיו מיפן. לאחר מספר ימים של אייקידו נפלא, הצעתי להם עזרה עם כביסה של בגדי האימון שלהם. אחד התלמידים שלו, בחור צעיר, הגיש לי צרור של בגדי אייקידו מקומטים כדי שאקח אותם הביתה לכבס וליבש. שיממוטו סנסיי נטל את הצרור מידיו, הניחו על הרצפה, קיפל בצורה מסודרת את כל הבגדים ואמר לו בעדינות ובחיוך, ״לאמא שלך אתה אולי יכול לתת ערימה מקומטת של בגדים לכביסה. למורה שמארח אותנו ושמואיל לסייע ולכבס, אתה צריך לתת את הבגדים כשהם מסודרים ומקופלים״.
כך, באדיבות, עם הומור, ובפעולה ללא משוא פנים, שיממוטו סנסיי העניק לתלמידו שיעור בענווה.



בין אם התירגול הוא איטי, ובין אם הוא מהיר ועצמתי, שורה על הדוג׳ו אוירה, שמאפיין חשוב שלה הוא אדיבות. אדיבות היא התגלמותה של ענווה. במבע פנים אדיב, מנח גוף אדיב, מילה אדיבה, הענווה הכנה שבלב שלנו מקבלת צורה ממשית ומוחשית. לב אדיב נראה כלפי חוץ בפנים אדיבות, בפעולה אדיבה, ויוצר סביבה אדיבה, שבתורה, מעניקה לנו תחושת אדיבות.

אדיבות היא נדיבות הלב.

מתנות וכסף משמחים את המקבל, אך אדיבות לעומת זאת, לא מרחיבה את הארנק וגם לא מגדילה את הרכוש שלנו. לעומת זאת, היא מרחיבה את הלב ומגדילה את האמון שלנו באנושיות ובדאגה זה לזה. האין אלה אוצרות גדולים יותר מכל?

טֵנְזִין גְיָאטְסוֹ, הדָלָאִי לָאמָה הארבעה-עשר והנוכחי, נוהג לומר: ״הדת שלי פשוטה. אין לי צורך במקדש או בפילוסופיה מסובכת. ליבי ותודעתי הם היכל הקדושה שלי, והפילוסופיה שלי היא אדיבות״.



בזמן תירגול אייקידו, נהוג לשים לב שלא ״לפלוש״ אל האיזור בו האנשים שלצידנו מתאמנים. אם תוך כדי תרגול, אני פוגע או אפילו נוגע קלות בטעות במתאמנים שלידי, אני נוהג לומר סליחה ולהמשיך בתירגול. כך גם כאשר כמעט פוגעים או כש״פולשים״ בטעות אל ה״טריטוריה״ שלהם. האדיבות באייקידו היא כלפי השותף שלנו לאימון, אל השכנים, ואפילו אל הציוד והמקום שמאפשרים לנו ללמוד.

הערך של תירגול אדיבות בדוג׳ו יכול להיות בעל חשיבות משמעותית, רק כאשר היא שלנו מתרחבת אל מחוץ לדוג׳ו, בזמן נהיגה, בעבודה, עם המשפחה והחברים, וכמובן עם אנשים זרים, מבלי לצפות לתמורה. אני מרגיש שתירגול האדיבות שלי מקבל משמעות, כאשר למשל בזמן נהיגה, אני עוצר להולכי רגל שבכוונתם לחצות את הכביש, מבלי שיפריע לי שהם לא מביעים רגש של תודה. או כשאני מחזיק את הדלת פתוחה במקום ציבורי, מבלי להעלב מכך שהאנשים שלמענם עשיתי זאת, פשוט נכנסו בראש זקוף ובהתעלמות ממני ללא שום מילת תודה.



אני בטוח, שגם בתקופת העבדות, היו אנשים שליבם היה רחב דיו כדי לפחות לומר תודה למשרת או לעבד.

המוּדעוּת והציפייה שלי לתמורה ולהבעת רגש תודה מצד הזולת, מלמדות אותי שהאדיבות שלי עדיין לא נקיה דיה מהתשוקה להשביע את רצון האגו, ושנדרש לי עוד אימון רב. הדוג׳ו עבורי, הוא בית המלאכה, הוא סדנת האומן, והמקום האידיאלי לתירגול אדיבות שכזו.

אנסה להתאמן על זה גם היום.

יום ראשון, 18 בדצמבר 2016

נכנס אני, אלי נכנס 入我我入




התמזגות ה״אני״ והדרך 入我我入

קיימת אימרה בודהיסטית יפה, שמבטאת את התחושה שעולה בליבו של מי שנכנס אל דרך נהדרת: ״ניוּ גָא גָא ניוּ״ - 入我我入 -״נכנס, אני, אלי, נכנס״ - נכנס אל עולם האייקידו, והאייקידו נכנס אל תוכי.

נכנס כל כולי אל תירגול שקט ומרוכז בטכניקה מסויימת, והעקרונות שבתוכה נכנסים אלי.

אפשר להשוות את האימרה הזו לטיול באיזור בו יש נוף יפה. אני מטייל באיזור יפה והיופי ״מטייל״ אל ליבי. 

במפגש ובהתמזגות עם אמנויות גדולות, כמובן שמדובר בעוד כמה דברים בנוסף ליופי אסתטי.

יום רביעי, 7 בדצמבר 2016

חוט, מחט, מורה, תלמיד

לפני מספר שבועות, התקיים מפגש סיעור מוחות עם חברי הדוג'ו שלנו.
תלמידים ותלמידות סיפרו בין השאר גם מה חסר להם באימונים. נשמעו בקשות מעניינות וניכר היה שמתאמנים רבים באמת רוצים להעמיק ולגוון את האימונים שלהם.

כמורה, אינני יכול לספק לכולם את כל מאוויהם המצויינים. במשך הזמן, נוכל מדי פעם לגעת בנושאים שהוצעו, אך בתור התחלה, אני חושב שכדאי שכל אחד יקח אחריות ושליטה עצמאית על התקדמותו.

ברוח זו, הכנתי את התזכורת והעצה שמצורפות כאן לאיור של האלה קאנון בעלת אלף הידיים.

אילו היו לי אלף ידיים, הייתי בשמחה מתאמן עם כל אחת ואחד על נושאי האימון הנחשקים.

מחכה ומקווה לראותכם/ן בדוג׳ו מנסים ליישם את העצה הכתובה מטה.




יום שני, 28 בנובמבר 2016

לכל המאחרים והמחסירים 🕰🗓

כל המורים לאייקידו מהם למדתי וכל המורים לאייקידו שמלמדים אותי כיום, מתייחסים בסובלנות ומלמדים במסירות גם את מי שמאחר או מחסיר שיעורים. כמובן, כל עוד התנהלות התלמידים והתלמידות מתאפיינת בנימוס בסיסי.

שילוב בתבונה
אָייקִי (הרמוניה) גם מעבר לטכניקות האייקידו
אם האייקידו עבורך הוא דרך חיים, חשוב אמנם להתאמץ ולהגיע אל הדוג׳ו בקביעות ובזמן, אך במידת הצורך, חשוב לא פחות להתנהל בגמישות ובפשרה, ולשלב בתבונה את האייקידו עם שאר המחוייבויות שלך. יש תקופות בהן אפשר להתאמן מדי יום, ויש תקופות בהן עומדות לרשותנו רק שעות ספורות בחודש. האייקידו עשוי לעזור לנו בתחומי החיים החשובים, כגון בריאות, משפחה ופרנסה, אך יש לוודא שהוא אכן מועיל להם ולא בא על חשבונם. 

העסוקים שבינינו שאינם יכולים להגיע בתדירות גבוהה ושלעיתים אינם יכולים להשתתף בשיעור שלם. רוצים בוודאי לדעת כיצד בכל זאת להמשיך להשתתף בשיעורי האייקידו מבלי לחוש או לגרום לאי נעימות. אם אין ברירה אחרת, זה בסדר להגיע באיחור או לצאת מוקדם מהשיעור, אבל לעולם אין לקחת זאת כדבר מובן מאליו. 

צְלִילוּת
הליכות ונימוסים ותקשורת עם המורה
אז... בראש ובראשונה, מילת המפתח היא תקשורת. יהיה טוב אם המורה יהיה מודע לקשיים שלך להגיע אל הדוג׳ו. במקביל, הליכות ונימוסים תמיד יסייעו לשמור על אוירה נעימה. אם מגיעים באיחור, נהוג להתנצל על כך ולהצטרף אל השיעור באופן הבא: ישיבה למשך מספר שניות בסייזה בשולי הטטאמי כדי לקלוט את האוירה ולהשתלב באופן הרמוני בשיעור. לאחר מכן, יש לקוד קידה בסייזה, ולערוך חימום שקט ויסודי. בזמן שהמורה מסביר או מדגים, יש להפסיק לבצע את תרגילי החימום ולשבת ביחד עם המתאמנים. בגמר החימום, אפשר להצטרף, אך יש להמתין עד להדגמת נושא אימון חדש על ידי המורה ורק אז להשתלב בתירגול הקבוצתי או הזוגי. בהזדמנות ראשונה, יש להתנצל על האיחור.

אם יש צורך לצאת לפני סיום השיעור, יש להודיע על כך למורה ולצאת באופן שאינו מושך יותר מדי תשומת לב, תוך הקפדה על הקידות הנדרשות.





האטה ענווה
קבלה סבלנית של האטת קצב ההתקדמות
איחורים תכופים יגרמו לכך שהתקדמותך באייקידו תואט משמעותית בשל המחסור בזמן אימון חופשי שמתקיים לפני ואחרי השיעור. ללא אימון חופשי, אין התקדמות מהותית באייקידו. לכן, מתאמנות ומתאמנים שמאחרים לעיתים תכופות או שמגיעים לשיעורים בתדירות של פחות מפעמיים בשבוע, עשויים להמתין תקופה ארוכה יחסית עד למעבר לדרגה הבאה. טוב יהיה אם העיכוב בדרגות יתקבל בהבנה, בסבלנות ובענווה עד ששוב יתאפשר לך להגיע בתדירות נאה.

דבר בְּעִיתּוֹ
לשמור עם הדוג׳ו על קשר שהולם את אורח חייך
אני שמח לראות שגם מתאמנים עסוקים מאוד ממשיכים לשמור על קשר עם הדוג׳ו ולהגיע אפילו לעיתים רחוקות. אימונים מועטים או קצרים, עדיפים על הפסקה מוחלטת. כאשר שוב יהיה לך זמן להתאמן בתדירות גבוהה, שוב תחול התקדמות ניכרת לעין ועימה גם מעבר לדרגות הבאות.

תיאום ציפיות ברור ותקשורת בריאה בינינו יאפשרו לנו ליהנות מדוג׳ו בו  גם מתאמנים שמאחרים או שלא מגיעים בתדירות מספקת, יבינו שהם רצויים ואהודים בדוג׳ו בדיוק כמו אלה שמגיעים מדי יום ביומו.

אימונים מהנים ופוריים,

זאב ארליך