יום חמישי, 26 במרץ 2015

יוצאים ליפן - מוּשָׁה שׁוּגְיוֹ 武者修行


לאחר מספר שנים בצל קורתו של הדוג׳ו שלך, לעיתים בברכת המורה שלך ואולי על דעת עצמך, חשוב לצאת ולהרחיב אופקים. ביפן, כפי שנהוג כבר מאות שנים וכפי שנהוג גם כיום, ישנם מתאמנים וותיקים באמנות לחימה שמחליטים לצאת מהדוג׳ו שלהם למסע ברחבי יפן ואף מחוץ לה, כדי להבין ולחוות את משמעות הדברים שהם למדו עד כה, ואולי כדי ללמוד ממורים וממתאמנים שיפגשו בדרך.

מוּשָׁה שׁוּגְיוֹ: שוגיו - ״אימון מתמשך בדרך הגדולה״.
״מושה״ - פירושו ״לוחם״

מסע שכזה יכול להיות נזירי, כאשר כל חפציך צרורים בצרור על גבך ומקל בידיך כמו זה שבציור המקסים כאן, ויכול להיות גם מסע מודרני ברכבות ובמטוסים. בימי קדם השׁוּגְיוֹקָא בחר לעשות את המסע לפי רצונו. היה מי שבחר להילחם נגד לוחמים אחרים, היה שבחר פשוט ללכת וללמוד אצל טובי המורים, כמובן אם אלו קיבלו אותו כתלמיד. היו גם שפשוט חיפשו משרה כלוחם, מורה או כשומר ראש.

ישנו סיפור מעניין אודות סמוראי נווד, שבגלל שהיה חסר כל ורעב לאורז, פיתח שיטה ערמומית. הוא נהג ללכת אל דוג׳ואים מפורסמים, לדרוש דו-קרב עם המורה של הדוג׳ו, לעמוד מולו עם בוקן ואז ברגע האחרון ממש לפני שהמורה תקף, הוא נהג להשתטח על רצפת הדוג׳ו, להתחנן על חייו להיעשות לתלמידו. כך קיבל אוכל והדרכה והמשיך בדרכו.


יום אחד הגיע אל אחד מגדולי הלוחמים של יפן. התייצב מולו ודרש קרב. השניים עמדו זה מול זה דקות ארוכות עם חרבות עץ בידיהם. הסמוראי הנווד המתין שהמורה ירצה לתקוף, אך למרבה תדהמתו, לפתע, המורה הניח את חרבו והכריז "אינני ראוי לקרב עמך, אתה לוחם טוב מדי". הסמוראי הנווד היה שחסר יומרה להילחם וידע שבעצם לא עומד להתקיים קרב, לא פחד כלל. את חוסר הפחד הזה המורה הרגיש. הוא הרגיש את השקט הנפשי הזה אצל הנווד, למרות התייצבותו מול אחד מגדולי החרב של יפן. הסמוראי הנווד התוודה, סיפר את סיפורו למורה, נשאר ללמוד שנים רבות אצל אותו מורה דגול ואף הפך לאחד המורים בדוג׳ו שלו.

מחר, קבוצה של מתאמנים מהדוג׳ו שלנו ביחד איתי יוצאים למסע מוּשָׁה שׁוּגיוֹ קצרצר בין טוקיו לקיוטו. מושה שוגיו מודרני, שמתוכנן וככל הנראה ללא קרבות לחיים ולמוות אלא רק עם אימונים נהדרים אצל טובי המורים. כחמישה עשר מתאמנים ומתאמנות הביעו את רצונם להצטרף. תודה רבה לכם על האמון.

האיור המצורף הוא שילוב של ציור של מורה הזן הדגול יָמָאמוֹטוֹ גֶמְפּוֹ (1866 -1961). הוא ככל הנראה צייר את עצמו כנווד בעת המסע שערך בשנת 1925 להודו כאשר היה כבן ששים. לציור הזן נוסף איור עלי כותרת פריחת הדובדבן שמתפזרים ברוח האביב.

תודה רבה מקרב לב למאור בר על העיצוב הנהדר שמשמש גם לעיצוב החולצות של הקבוצה.

נסיעה טובה,
זאב.

יום שישי, 20 במרץ 2015

ישיבה ראשונה וישיבה משנית באייקידו

דרך בדוקה ללמוד את סודות האייקידו, היא להרגיש במו גופך את הטכניקה של המורה שלך. אני מכיר מספר מורים יפניים, שאינם מזמינים להדגמה תלמידים שאינם יושבים בסֶייזָה. כאשר מורה מזמין אותי להדגמה, עלי לקוד בזריזות ולקום מהר ככל האפשר. ישיבה מזרחית מסרבלת את התהליך, ורומזת למורה, שלתלמיד אולי כואבות הרגליים או שהוא אינו כשיר כרגע להדגמה. מורים מהדור הוותיק, רואים בסייזה ישיבה מכובדת ומנומסת וגישה נכונה כלפי האימון, האמנות הנלמדת והמורה. הם כמעט לעולם לא יזמינו להדגמה תלמיד שאינו יושב בסייזה מושלמת.

אחד הסממנים החיצוניים הבולטים, שמראים לי את התקדמות המתאמנים בדוג׳ו, הוא היציבה שלהם. ללא יוצא מהכלל, כל אחת ואחד מהמתאמנים, חולל שינוי באופן בו הוא הולך, עומד ויושב בדוג׳ו וכמובן מחוץ לו.

ככל שמתקדמים באייקידו, הגב הולך ומזדקף, הכתפיים מתיישרות, המבט מתרחב על קו האופק, והנוכחות נעשית יותר ויותר גדולה, אנרגטית ומלאת חיים.

יציבה נכונה מאפשרת מודעות וקשב, ומשדרת התייחסות מכבדת ומנומסת. כאשר מקפידים על יציבה, תגובות הגוף נעשות זריזות ויעילות, וכמובן בנוסף למעלותיה בכל הקשור ליכולות האייקידואיות שלנו, היא חשובה לבריאות ואף משפיעה על הנפש. כאשר עייפים או מדוכדכים, לעיתים שינוי מנח הגוף יכול לסייע לנו להתאושש.

סֶייזָה - הישיבה המועדפת באייקידו

בדוג׳ו, בעת קבלת הסבר מהמורה, נהוג לשבת בגב זקוף. צורת הישיבה המועדפת היא סֶייזָה, ורק אם סובלים מכאבים ברגליים, עוברים לישיבה מזרחית. אם יושבים בישיבה מזרחית, יש לשבת רחוק ככל האפשר מאיזור ההדגמה, שכן אם המתאמן שמסייע בהדגמה יוטל לכיוונך, הישיבה המסורבלת תקשה עליך לזוז בעוד מועד והוא עלול להתנגש בך. כאשר יושבים בסייזה, מתאפשר לזוז או לקום בזריזות במקרה הצורך.

ישיבה מזרחית - כאשר אי אפשר לשבת בסייזה

מתאמנים שאינם יכולים לשבת באחת משתי הצורות הללו, יכולים לעמוד בשורה האחורית כדי שלא להסתיר לאחרים.

בשום מקרה או מצב, אין לשבת בגב כפוף או מוטה הצידה.

רוב המתאמנים יצליחו עם אימון סבלני וזהיר, להתרגל לשבת בסייזה יותר ויותר זמן, עד שישיבה זו לא תקשה יותר כלל, והרגליים ייעשו גמישות וחזקות. חיזוק והגמשת הרגליים ושיפור היציבה, הם נושא אימון הכרחי וחשוב, והוא תורם לבריאות הגוף כולו.

יציבה נכונה בזמן ישיבה, עמידה והליכה, משרה גם בטחון, שמשפיע לא רק עליך, אלא גם על סביבתך.

במקרה (או שלא), ביפנית, פירוש המילה ״שִׁיסֶיי״ הוא יציבה, וגם התייחסות.

אימונים מהנים,
זאב.

יום חמישי, 19 במרץ 2015

סטירה

המורה שהיה לי פעם לקרב מגע (התאמנתי משנת 1986 עד 2004) מיעט לחלק מחמאות. ובכל זאת, הוא סיפר שלמד איתו פעם אדם אחד שהיה מוכשר בצורה נדירה ושהוא היה אולי אחד המתאמנים המחוננים שפגש אי פעם.
יום אחד אותו בחורצ׳יק נעלם מהאימונים. הוא ללא הודעה ומילות פרידה פשוט עזב.
לאחר זמן מה, מישהו הצליח לברר מה קרה. אותו בחור יצא ליהנות לו בחוף הים, ומישהו החטיף לו שם סטירה.
סטירה אחת ניערה ממנו את כל האמון שהיה לו בעצמו ובאמנות הלחימה הנהדרת שאותה למד בשקידה ובכשרון.
לך תדע היכן מסתתרת החולשה שלך.

הסיפור הזה שהמורה שלנו סיפר לנו (וזה היה לפני שלושים שנה) עזר לרבים מאיתנו להיות מוכנים נפשית לקראת מקרה בו נקבל מכה (גופנית או נפשית) מבלי שזו תסיט את לוויין האֶמוּן שלנו ממסלולו.




יום רביעי, 11 במרץ 2015

מה זה פיל? מה זה אייקידו?

מתאמנים מתחילים הם לרוב מומחים גדולים בלהסביר מה זה אייקידו. ברצינות.
ככל שהזמן עובר, וככל שמתמידים באימונים ומגלים עוד ועוד תובנות, מתחיל להיות יותר ויותר קשה לענות על השאלה הזו שאנו נשאלים לעיתים - ״מה זה אייקידו״?


אגדה הודית עתיקה מספרת על קבוצה של עיוורים שביקשו לדעת מה זה פיל. משנמצא פיל רגוע וידידותי במיוחד, הכניסו אותם אל המכלאה שלו. הקיפו העיוורים את הפיל והחלו למששו. הראשון אחז בחדק ואמר, ״הבנתי, פיל הוא סוג של נחש ענקי״. השני ענה לו, ״מה פתאום!״, ובעודו ממשש את אזנו של פיל הוא הוסיף, ״פילו הוא מין ווילון שמתנופף לו מעצמו. כמה נעים משב הרוח״. עיוור שלישי שחיבק את רגלו של הפיל התפלא ואמר להם, ״האם יצאתם מדעתכם? הרי פיל הוא גזע של עץ״. העיוור הרביעי שתפס את זנבו של הפיל לא האמין למשמע אזניו ואמר להם, ״אינני יודע על מה אתם מדברים, מה שאני אוחז בו הוא חבל״.

טבע האייקידו הוא האימונים עצמם. פירות הדרך הם קשת רחבה של תובנות, תמורות ותחושות, הנאה, אתגרים, קשיים, תסכולים, התרוממות רוח, ועוד ועוד. המסע אל הלב ואל שהוא צופן בחובו, מתאפשר באמצעות סבלנות ואמון שמאוזנים בביקורת מידתית.

אימונים מהנים,

זאב.

נזירים עיוורים ופיל - פרי מכחולו של הצייר היפני הָנָאבּוּסָה אִיצ׳וֹ 1652-1724

יום שלישי, 10 במרץ 2015

מוטב מאוחר אך...

החיים לא תמיד מאפשרים לנו למצות את כל הזמן שעומד לרשותנו במפגש עם הדוג׳ו. האידאל הוא לעלות על הטטאמי לפחות רבע שעה לפני תחילת השיעור ולהישאר לפחות רבע שעה נוספת לתירגול נוסף לאחר האימון. כולם רוצים בוודאי להגשים זאת, אך מובן שזה לא תמיד מתאפשר. לכל אחד יש תקופות עמוסות בחיים, וחבל לוותר על האייקידו, בייחוד בתקופות אלה בהן האימונים עוזרים לנו להירגע ולתחזק את הגוף ואת הנפש.
לכן מוטב להגיע מאוחר מאשר להפסיד אימון.


כדאי להכיר את האטיקט הנהוג כאשר מאחרים, כך שנוכל להתחיל את האימון בצורה הרמונית ככל האפשר.

מותר לאחר:
יום העבודה נמשך לעיתים מעבר לרגיל, ולעיתים מחויבויות משפחתיות או אחרות מונעות מאיתנו להגיע לאימון בזמן. בדוג׳ו שלנו ביפן, היה מתאמן אחד שכמעט תמיד הגיע כרבע שעה לפני סיום האימון. הוא עבד עד שעות מאוחרות, והמורה שלנו תמיד שמח לראותו ומעולם לא התלונן על איחוריו.

כניסה אל הדוג׳ו:
בכניסה יש לשים לב לאיזה שלב של השיעור הגענו. אם זהו השלב בו הקבוצה בישיבה בשורה ישרה בציפייה לקראת קידת תחילת השיעור, יש לעמוד ולהמתין עד לאחר שהמורה יסיים את הקידות המסורתיות. בזמן הקידות יש לקוד בעמידה.

קידה בסייזה על הטטאמי:
כשעולים על הטטאמי ויורדים ממנו בזמן שהשיעור מתקיים, נהוג לקוד בסייזה ולא בעמידה.

כאשר הדוג׳ו שקט:
אם הגעת אל הדוג׳ו בזמן שכולם מתאמנים בדממה על תרגיל מדיטצייה כלשהו, יש לשבת על הספסל ולהמתין בשקט עד שהתירגול מסתיים. כך גם לגבי כניסה אל הדוג׳ו בזמן שהמורה מסביר או מדגים דבר מה. נהוג לשבת ולהאזין להסבר מבלי להתעסק עם חליצת נעליים, סנדלים ורישרושים שונים ומשונים.

הצטרפות הרמונית לאימון:
לאחר שמחליפים בגדים לבגדי אימון וקדים קידה בסייזה, יש לשבת לכמה רגעים בסייזה, לספוג מעט את האווירה ולמצוא רגע מתאים לחבור לאימון. בדוג׳ו שלנו אין צורך להמתין לאישור המורה להצטרף לאימון. בדוג׳ואים מסויימים נהוג להמתין לאישורו יש לוודא זאת עם המורה.

חובה להקפיד לערוך חימום של לפחות עשר דקות לפני שמצטרפים אל האימון. אם הגענו באמצע החימום, יש להצטרף לאותם תרגילי חימום. לאחר שהחימום מסתיים, אפשר להשלים את החסר.

התנצלות:
בהזדמנות הראשונה בה יש לך אינטראקציה כלשהי עם המורה או עם מי שמדריך באותו יום, יש להתנצל בקצרה ובאופן ענייני על האיחור. אין צורך במתן הסברים. פשוט לומר ״סליחה על האיחור״.

אסיים באיחולי אימונים מהנים, ואיחורים הרמוניים בנסיבות טובות.

זאב.

יום שבת, 28 בפברואר 2015

דרך והובלה


המילים ״מדריך״ או ״להדריך״ מגיעות מהמילה ״דרך״.
הובלת התלמיד אל הדרך, היא משמעותה הגדולה של הדרכה.

להדריך באייקידו, פירושו לשאוף להיות בדרך ולחפש את משמעותה, והמצטרפים אליך לחיפוש זה הם תלמידיך.

ביפנית, המילה ״מִיצִ׳יבִּיקִי״ (הובלה) מתארת לדעתי האישית באופן הטוב ביותר את המהות של הטכניקות של האייקידו, כמו גם את אופייה של הדרכה טובה.

הקָנְגִ׳י (סימנית) שמתאר את המילה הובלה, מורכב משני סימנים: דרך ויד. להראות את הדרך, לתת יד ולהוביל אל הדרך.
לחפשה יד ביד...
דרך צלחה ונהדרת לכולנו.

זאב.

יום שלישי, 17 בפברואר 2015

מסר למורה שלי


כאשר אני כותב מסר כלשהו למורה שלי, בין אם זה מכתב, אימייל, או אפילו מסרון טלפוני קצרצר, אני לא שוכח ניסוח מנומס וברכות בסיסיות:

שלום XXX,
מה שלומך?
משפט ברכה כלשהו. ביפן נהוג לרשום משהו שקשור לתקופה, למזג האויר או לעונות השנה.
*** תוכן ההודעה ***
מילות ברכה לסיום,
השם שלי.

זהו נימוס בסיסי והתייחסות ראוייה, ופנייה אל המורה שלי ממקום מכבד תוך עיסוק לא רק בענייניי אלא גם בשלומו ובהתייחסות אישית אליו.

אולי אני מיושן בגישתי, אך לדעתי טוב יהיה אם אשתף את מתאמני הדוג׳ו שלנו בעניין זה. אפשר לומר שזהו לא רק אטיקט בסיסי של הדוג׳ו, אלא גם גישה שלא תזיק לאף אחד מאיתנו גם במעגלים שמעבר לדוג׳ו.

בברכה,
זאב.