יום חמישי, 21 במאי 2015

אפצ׳י בדוג׳ו


בדוג׳ו האימון הוא במגע הדדי, ולכן חשובה לנו מאוד ההגיינה האישית. מורה יפני וותיק ביקש פעם מתלמידיו שיכבדו את חמשת החושים של חבריהם לדוג׳ו.

במלתחה יש כיור וסבון. בבקשה לשטוף ידיים בסבון לפני תחילת האימון.

צינונים ואלרגיות:
כאשר מתעטשים, נהוג לכסות את הפה, אך לאחר מכן, אנא ריחצו ידיים בסבון. ואם כבר ניגשים אל המלתחה אשר בה יש גם שירותים, חשוב לזכור שאין להיכנס אליה ברגליים יחפות. ככל שאנו מנסים לשמור על נקיון השרותים, יש פספוסים. כדאי גם לזכור שלפני שיעור המבוגרים, יש ילדים שמתאמנים ולא כולם מקפידים כל כך על נקיון הרצפה. בקיצור: אסור ללכת יחפים לשירותים.

כפות רגליים מלוכלכות:
בקייץ וגם בעונות אחרות, ישנם מתאמנים שנוהגים להסתובב יחפים בחוץ. בבקשה שימו לב לנקיון כפות הרגליים. הן צריכות להיות נקיות. אם כפות הרגליים מלוכלכות, בבקשה לשטוף אותן לפני שעולים על הטטאמי.

פטריות ברגליים:
חובה לטפל בפטרת ולרפא אותה בהקדם האפשרי. רופא המשפחה יוכל להמליץ לך על טיפול מתאים.

ריחות גוף:
בבקשה להקפיד להגיע אל הדוג׳ו בגוף נקי וריחני ולאחר ציחצוח שיניים. לי אישית לא מפריעים ריחות של שום, אך למתאמנים רבים זה מפריע. אנא הימנעו מאכילת שום ביום בו אתם מתאמנים. השום יכול להמתין לארוחה שלאחר האימון.

מתאמנים שלא יקפידו על הכללים הנ״ל מאלצים אותי לשוחח איתם על הנושא הזה והדבר מביך אותי מאוד. אנא מינעו ממני זאת ככל האפשר.

בתודה,
זאב.

יום ראשון, 17 במאי 2015

ללמוד ממורה אחר - לבקר בדוג׳ו אחר

באמנויות המסורתיות של יפן ובדוג׳ואים של אייקידו בהם ״גדלתי״, וגם אצלנו בדוג׳ו כמובן, נהוג להודיע למורה לפני שהולכים להתאמן במקום אחר. אצלנו די לי בהודעה של התלמיד, ואשמח גם אם הוא יקשיב לעצתי במידה ותהיה עצה כלשהי. בדוג׳ואים מסורתיים יותר, נהוג ממש לבקש רשות, ובמחמירים ביותר, פשוט אסור להתאמן אצל מורה אחר.

התלמידים בדוג׳ו שלי אינם שייכים לי. כמובן שכל אחד חופשי לחיות את חייו וללמוד היכן שהוא רואה לנכון לעשות זאת, אך כללי הנימוס והאטיקט מנחים אותנו שלא  לנהוג בקלות ראש כאשר יוצאים להתאמן במקום אחר.

הכלל אצלנו בדוג׳ו הוא ברור ואחיד: אם ברצונך להתאמן בדוג׳ו אחר, יש להודיע לי על כך לפני כן. חשוב לי מאוד להבהיר, שאין זה מתוך רצון לשלוט באנשים או למנוע מהם התפתחות אישית. ההיפך הוא הנכון: אני מעודד מאוד הרחבת אופקים. אך כאשר תלמיד יוצא לאימונים בדוג׳ו אחר, חשוב לי ליידע אותו אודות האטיקט הנהוג ולגבי האופן בו נהוג לנהוג ולהתנהג.



出稽古 דֶגֶייקוֹ:

יציאה מהדוג׳ו הקבוע להתאמן בדוג׳ו אחר, נקראת דֶגֶייקוֹ, וישנם כללים אשר מטרתם היא לאפשר לביקור זה להיות מוצלח ופורה. חשוב לזכור שאנו מייצגים את הדוג׳ו שלנו ואת המורה שלנו, ושהרושם שאנו נותיר, עשוי להשפיע על הידידות ועל הקשר בין הדוג׳ואים.

הרשום כאן מתייחס אל הנהוג בדוג׳ו שלנו ובדוג׳ואים של המורים היפניים שלנו. מחוץ ליפן, ולעיתים גם ביפן עצמה, ניתן לעיתים לראות התייחסות קלילה בהרבה, ומנגד, גם התייחסות קשוחה ואף איסור להתאמן בדוג׳ו אחר.




בירור ראשוני:

ישנם מורים שמעודדים יציאה לאימונים במקומות אחרים, וישנם שמסתייגים מזה. לכן, חשוב לברר מראש האם זה מקובל בדוג׳ו שלך. כך גם לגבי הדוג׳ו המארח. חשוב לברר בעוד מועד האם ניתן בכלל להתארח שם לאימון. ביפן, מקובל לרוב שהמורה הוא זה שפונה אל המורה האחר, ומבקש ממנו לארח את תלמידו.

לאחר שתיאמנו ביקור וקיבלנו את הסכמת המורים, חשוב לזכור שלביקור בדוג׳ו אחר ישנם היבטים רבים. התועלת הפוטנציאלית רבה, אך מנגד, חוסר תשומת לב עלול לגרום למבוכה, לפציעה, או לאי הבנות שונות משונות.


אם לסכם בקצרה, יש לשים לב לשלושת הנושאים החשובים ביותר: נימוס, ענווה ובטיחות.


礼儀 רֶייגִי:

נימוס והתייחסות מכבדת, או במילה אחת: רֶייגִי, מהווים את נושא האימונים החשוב ביותר. יש להקפיד הקפדה ייתרה על הגעה אל האימון בעוד מועד, עזרה באירגון הדוג׳ו, תשומת לב לכללי ההתנהגות וההתנהלות בדוג׳ו, מילות נימוסין למורה המארח, הצגת עצמך בפני המתאמנים, וכן יש לשים לנקיון ולמראה שלך ושל הלבוש והציוד שלך.

ענווה:

יש להתאמן בענווה, ולקבל כל תיקון והסבר בקידה וללא השוואות והערות. חשוב לנסות ולהתאמן ככל האפשר על מה שהמורה מראה, ולא לדבוק בהרגלים שלך. יש להימנע לחלוטין מללמד, לתקן או לעצור את תנועותיו של השותף שלנו לאימון, וכמובן לא ״להתחכם״ כשטכניקה לא מצליחה.

בטיחות:

חשוב לשים לב להבדלים בגישה ובטכניקה, ולהתאמן באופן זהיר. תנועה וההרגלים שלנו, עשויים להיות חדשים או שונים לפרטנר בדוג׳ו אחר.

感謝 קָנְשָׁה - הכרת תודה:

בסיום האימון, חשוב להודות באופן אישי למורה המארח ולמתאמנים שהתאמנו עימנו. למחרת הביקור, יהיה זה נכון להודות שוב בטלפון או בכתב. נהוג גם שהמורה של התלמיד שהתארח, מודה באופן אישי למורה המארח.

ביקור חוזר:

יש להיזהר מהתיחסות אל קבלת הפנים של המורה ואל הדוג׳ו המארח כאל דבר מובן מאליו. בכל ביקור יש להקפיד באותה מידה על הכללים הרשומים כאן.

יום רביעי, 13 במאי 2015

אייקידו כשדה חרוש

האימונים שלנו הם לפעמים כמו שדה. יש תקופות של יבול, יש תקופות של פריחה, יש תקופות של לבלוב, ויש תקופות בהן השדה הוא שורות של תלמים ללא עלה אחד עד קצה האופק.

אלו הן תקופות של חריש, דישון וזריעה, אך ללא ליבלוב וללא יבול. חסרי אמון ורודפי ריגושים יעזבו אז את האימונים וינדדו הלאה, ויחמיצו את שהאדמה העשירה צופנת בחובה - את השלב הבא באימונים שלהם.

התגברות זו הינה אחת מצורות ההגשמה של הביטוי שמייסד האייקידו נהג להזכיר שוב ושוב לתלמידיו: ״מָאסָאקָאצוּ אָגָאצוּ״ - נצחון אמיתי הוא נצחון על עצמך.

יום שישי, 8 במאי 2015

רֶעוּת

באייקידו שואפים לאיחוד.
איחוד הוא התעלות על הנטייה לשְנִיוּת.
שניות היא המחשבה שמי שתוקף אותי הוא רע, ואילו אני טוב.
האייקידו משנה את הניקוד. את הרַע הוא הופך לרֵעַ.
רֶעוּת היא איחוד.



יום שבת, 2 במאי 2015

אייקידו ומיסוגי, אייקידו הוא מיסוגי

״אייקידו הוא מִיסוֹגִי״ נהג לומר מייסד האייקידו, כאשר שאלו אותו אודות מהות האימון. מיסוגי פירושו טיהור וטוהרה. אמנויות לחימה מסויימות, מתייחסות אל התוקף כאל יריב אשר יש לנצח בעזרת פגיעה והכנעה גופנית. האייקידו אינו מתייחס אל התוקף כאל יריב אלא אל המחשבות, התכונות וההרגלים שלנו שמפריעים לנו להגיע לידי הבנה ולפתרון בדרכי שלום. ההתגברות והנצחון באייקידו, הם אם כן על עצמנו ולא על האחר. מלאכת נקיון הנפש והמחשבה מגישה שלילית, מהווה סוג של מיסוגי.

פירוש המילה היפנית ״קוֹקוֹרוֹ״ הוא נפש ולב, והוא נכתב כך:


לפני שנים, חבר טוב ומורה מעולה לאייקידו שהיה גם מורה לזן, שלח לי ציור יפני מקסים של נזירים שממרקים במרץ רב את המילה ״קוקורו״.


נזירים מנקים את המילה ״קוֹקוֹרוֹ (לב)״
מהאוסף של קנשו פורויה סנסיי.

ציור זה מבטא בצורה נהדרת את רוחו של האימון באייקידו. את הקוקורו של האייקידו ואת המושג מיסוגי.

האייקידו הוא כלי לעיבוד הרוח. באין תחרויות וקרבות, הנצחון היחידי והחשוב הוא נצחן עצמי - בעזרת תהליך חיזוק התכונות שמסייעות לנו לחיות חיים הרמוניים עם עצמנו, עם הזולת ועם הטבע.

תלמידים רבים מספרים לי על אימונים אליהם הגיעו עייפים וטרודים, אך הסתיימו בתחושה רעננה והפתעה לנוכח בעיות שכמו נפתרו או התגמדו מאליהן לממדים הגיוניים.

אימון אייקידו מפנה מקום רב בלב, ואת המקום שהתפנה, מאירים חיוך, אֶמוּן וברק של טוּב עיניים. האימון הוא לא בריחה מהמציאות או מהתמודדויות. אם נשווה את הנפש שלנו למזוודה עמוסה שאי אפשר אפילו לסגור אותה, אזי האימון - מיסוגי - מוציא את כל תכולתה, ומאפשר לבגדים ולחפצים להסתדר ולהתקפל באופן נכון ומאורגן. בסופו של האימון, מגלים לעיתים שלא רק שאפשר לסגור את המזוודה, אלא שנותר בה אפילו מקום פנוי.

יום שלישי, 21 באפריל 2015

נשימת אייקידו - אוצר שימושי לחיי היום-יום

נדהמתי כאשר בפעם הראשונה הצילה אותי נשימת האייקידו. מלאו לאימונים שלי ולחיים ביפן כשישה חודשים, וסוף סוף מצאתי עבודה שיכלה לממן לי את האימונים אצל קוֹיָאמָה סנסיי ואת המחייה בעיר הקסומה קיוֹטוֹ.

בראיון העבודה, מנהלת המסעדה האיטלקית שנמצאת בלב קיוטו, שאלה אותי האם אני יודע יפנית, ואמרתי לה שכן. האמת שהיפנית שלי היתה בסיסית ביותר ללא שום סיכוי להסתדר בעבודה מול לקוחות או עם צוות העובדים היפנים. אבל... מלצרית טובת לב רשמה עבורי פתק עם כמה משפטים שימושיים שאיפשרו לי לדקלם כמו תוכי, ולעשות את עצמי כאילו אני מבין, וכך להסתדר איכשהו עם יותר מזל וערמומיות מאשר שכל.

מסעדת ״דניאל׳ז״ היתה מסעדה מעניינת באופן הניהול וההתנהלות שלה. הרעיון הבסיסי היה שכל הצוות צריך להיות מיומן בכל התחומים: בישול, הכנת בצק טרי לפסטה מדי בוקר, ניהול קופה, הגשה, נקיונות ועוד. הכל עבד פחות או יותר באופן טעים ומוצלח, עד ליום בו הייתי מופקד על הכנת מנות הפסטה. עמדת ההכנה היתה במקום בולט במסעדה לעיני כל הסועדים והצוות.

בשעות הצהריים המוקדמות, האווירה היתה נעימה, אך לקראת השעה אחת, היה בכל יום צונאמי של סועדים שהיו ברובם עובדי המשרדים שנמצאים באיזור, שרצו ארוחה טעימה מאוד ומהירה. בעמדה היה מתקן גדול להרתחת מים ובו שמונה רשתות לבישול פסטה. בישול פסטה טרייה אורך בין שתיים לשלוש דקות ודורש תיזמון מושלם כדי שהפסטה תהיה ״אל-דנטה״. בסמוך למתקן ההרתחה, היה מתקן חימום ובו שישה מיכלי רוטב וכן כיריים גז ששימשו בעיקר להכנת פטוצ׳יני פסטו.

לאחר מספר שבועות בהם נהנתי למלצר, להגיש, לבשל ולהכין בצק לפסטה הטרייה, הגיע תורי להיות אחראי על עמדת הכנת המנות. כאשר הגיעה שעת הצהריים, הייתי בהיסטרייה מוחלטת. בשלב מסויים מנהלת המסעדה איבדה לחלוטין את סבלנותה כלפי הטעויות שנבעו מחוסר האונים ההיסטרי בו הייתי שרוי. היא ממש רתחה עלי בשל הטעויות שעשיתי.

למחרת, בזמן שטיטאתי את המסעדה לקראת בוא הסועדים, נזכרתי בנשימה שבאותם ימים לימדו אותי בדוֹג׳וֹ. באחד משיעורי האייקידו, קִימוּרָה סאן שהיה אחד המתאמנים הוותיקים, הצביע על מתאמן מעולה אחר וסיפר לי שהאתגר של אותו מתאמן מרשים, היה שילוב נשימת בטן בטכניקות של האייקידו. תוך כדי טיאטוא רצפת המסעדה, התאמנתי על הנשימה, והבטחתי לעצמי לזכור לנשום כך כאשר שוב יהיה שיטפון של סועדים.

זה עבד כמו קסם. התרכזתי רק בנשימה שקטה שקטה מהאף אל הבטן התחתונה, ובנשיפה איטית דרך הפה. המנות היו מדוייקות, הסועדים השאירו צלחות מבהיקות, ולורי המנהלת, איפשרה לי להמשיך לעבוד שם. לאחר כשנה, היא הורישה לי את תפקידה ונעשיתי למנהל המסעדה.


תירגול נשימת בטן בזמן ישיבה,
מסייע ליישום נשימת בטן בזמן אימון אייקידו.
נשימת בטן בזמן אימון אייקידו,
מסייעת ליישם את העיקרון החשוב:
״דממה בליבה של תנועה - תנועה בליבה של דממה״.
נסו ליישם את הנשימה הזו בזמן האימון. זו טכניקות נשימה שמגיעה אלינו מתקופת הסמוראים, בה אסור היה להראות כלפי חוץ מתי שואפים ומתי נושפים, כדי שלא יתגלה מתי אנו במלוא העוצמה ומתי ברגע חלש יותר. הנשימה גם היתה חייבת להיות שקטה לחלוטין תוך התגברות על ההרגל להתנשף בעת מאמץ.

נשימת בטן עוזרת באופן מרשים ומפתיע להתגבר על מתח, דאגות, לחץ, חרדה ועוד ועוד. היא עוזרת להתרכז ולשמור על מרכז רגוע ולהגיב באופן שקול ונכון. היא מסייעת לשפר את הקשב לזולת, ולחוש טוב יותר את הסביבה והסובב. אומרים שהיא גם בריאה מאוד ומשפרת את תיפקוד הגוף והמוח. היא גם עוזרת להירדם מהר יותר ולהמיס מחשבות טורדניות כמו פתיתי שלג שנופלים ברכות על כף יד חמה ונמסים כעבור רגע.

יום חמישי, 26 במרץ 2015

יוצאים ליפן - מוּשָׁה שׁוּגְיוֹ 武者修行


לאחר מספר שנים בצל קורתו של הדוג׳ו שלך, לעיתים בברכת המורה שלך ואולי על דעת עצמך, חשוב לצאת ולהרחיב אופקים. ביפן, כפי שנהוג כבר מאות שנים וכפי שנהוג גם כיום, ישנם מתאמנים וותיקים באמנות לחימה שמחליטים לצאת מהדוג׳ו שלהם למסע ברחבי יפן ואף מחוץ לה, כדי להבין ולחוות את משמעות הדברים שהם למדו עד כה, ואולי כדי ללמוד ממורים וממתאמנים שיפגשו בדרך.

מוּשָׁה שׁוּגְיוֹ: שוגיו - ״אימון מתמשך בדרך הגדולה״.
״מושה״ - פירושו ״לוחם״

מסע שכזה יכול להיות נזירי, כאשר כל חפציך צרורים בצרור על גבך ומקל בידיך כמו זה שבציור המקסים כאן, ויכול להיות גם מסע מודרני ברכבות ובמטוסים. בימי קדם השׁוּגְיוֹקָא בחר לעשות את המסע לפי רצונו. היה מי שבחר להילחם נגד לוחמים אחרים, היה שבחר פשוט ללכת וללמוד אצל טובי המורים, כמובן אם אלו קיבלו אותו כתלמיד. היו גם שפשוט חיפשו משרה כלוחם, מורה או כשומר ראש.

ישנו סיפור מעניין אודות סמוראי נווד, שבגלל שהיה חסר כל ורעב לאורז, פיתח שיטה ערמומית. הוא נהג ללכת אל דוג׳ואים מפורסמים, לדרוש דו-קרב עם המורה של הדוג׳ו, לעמוד מולו עם בוקן ואז ברגע האחרון ממש לפני שהמורה תקף, הוא נהג להשתטח על רצפת הדוג׳ו, להתחנן על חייו להיעשות לתלמידו. כך קיבל אוכל והדרכה והמשיך בדרכו.


יום אחד הגיע אל אחד מגדולי הלוחמים של יפן. התייצב מולו ודרש קרב. השניים עמדו זה מול זה דקות ארוכות עם חרבות עץ בידיהם. הסמוראי הנווד המתין שהמורה ירצה לתקוף, אך למרבה תדהמתו, לפתע, המורה הניח את חרבו והכריז "אינני ראוי לקרב עמך, אתה לוחם טוב מדי". הסמוראי הנווד היה שחסר יומרה להילחם וידע שבעצם לא עומד להתקיים קרב, לא פחד כלל. את חוסר הפחד הזה המורה הרגיש. הוא הרגיש את השקט הנפשי הזה אצל הנווד, למרות התייצבותו מול אחד מגדולי החרב של יפן. הסמוראי הנווד התוודה, סיפר את סיפורו למורה, נשאר ללמוד שנים רבות אצל אותו מורה דגול ואף הפך לאחד המורים בדוג׳ו שלו.

מחר, קבוצה של מתאמנים מהדוג׳ו שלנו ביחד איתי יוצאים למסע מוּשָׁה שׁוּגיוֹ קצרצר בין טוקיו לקיוטו. מושה שוגיו מודרני, שמתוכנן וככל הנראה ללא קרבות לחיים ולמוות אלא רק עם אימונים נהדרים אצל טובי המורים. כחמישה עשר מתאמנים ומתאמנות הביעו את רצונם להצטרף. תודה רבה לכם על האמון.

האיור המצורף הוא שילוב של ציור של מורה הזן הדגול יָמָאמוֹטוֹ גֶמְפּוֹ (1866 -1961). הוא ככל הנראה צייר את עצמו כנווד בעת המסע שערך בשנת 1925 להודו כאשר היה כבן ששים. לציור הזן נוסף איור עלי כותרת פריחת הדובדבן שמתפזרים ברוח האביב.

תודה רבה מקרב לב למאור בר על העיצוב הנהדר שמשמש גם לעיצוב החולצות של הקבוצה.

נסיעה טובה,
זאב.