יום חמישי, 4 בפברואר 2016

איחורים לשיעור אייקידו

איחורים
בדוג׳ו ישנם דברים שמתקבלים ברָכּוּת, וישנם דברים שמתקבלים בנוקשות שמפתיעה לעיתים את המתאמנים החדשים. בחודשים הראשונים, קיימת טולרנטיות מסויימת כלפי איחורים, אך משהתלמיד עובר ב״שער״ הראשון - קְיוּ חמש, הוא מתבקש להימנע מאיחורים לשיעורי אייקידו - חוץ כמובן ממקרים יוצאי דופן - "אחת לירח כחול״.


מקור התמונה: http://i.huffpost.com/gen/3249710/images/o-BLUE-MOON-facebook.jpg

מהו האתגר שלך? מהו הנצחון שלך?
לכל אחד מהמתאמנים החדשים, יש את האתגרים שלו: האחד מתמודד עם קשב, מתאמן אחר עם תנועתיות, שלישי עם הבנת הגישה של האייקידו, וכך יש עוד ועוד אתגרים שונים וחולשות שונות עימן אנו מתמודדים ואותן אנו מנסים ״לנצח״. האייקידו הוגדר על ידי מייסדו, לא כנצחון על הזולת, אלא כנצחון עצמי, ובמילותיו הוא: ״נצחון אמיתי הוא נצחון על עצמך״ - ביפנית - מָאסָאקָאצוּ-אָגָאצוּ.
ייתכן שהנצחון העצמי שלך, כרוך בהתמודדות עם ניהול זמן.



ירח כחול
באנגלית, כשרוצים לציין תופעה שמתרחשת באופן נדיר למדי, נהוג לומר: "once-in-a-blue-moon". בעברית זה נשמע מוזר למדי: ״אחת לירח כחול״. אגב, מדובר בתופעה אמיתית שמתרחשת אחת למספר שנים, ובה מופיע ירח מלא פעמיים בחודש גרגוריאני. למילה blue אין קשר לצבע הירח. הסברה היא, שבמקור השתמשו במילה belewe, שאינה קיימת עוד בשימוש בשפה האנגלית, ומשמעותה ״בגידה״. לכן, blue moon הוא למעשה לא ירח כחול אלא ירח בוגדני.
סלחנות שיוצרת זלזול
אם מאחרים לשיעור בדוג׳ו פעם באימונים רבים, או ״once-in-a-blue-moon״, הדבר אינו מפריע לי או לתהליך הלימוד של המתאמן, אך ישנם מתאמנים שמבחינים בכך שאני מתייחס בנימוס, בסלחנות ובהתחשבות, והם מפרשים זאת בטעות כאישור גורף לאיחורים תכופים.

לוותר על ה״לחיים״ ועל המנה הראשונה.
בארוחה משפחתית, אנחנו לא רצים מהמכונית אל הסלון וישר נועצים את המזלג והסכין במנה העיקרית. אנחנו נפגשים עם בני המשפחה, מדברים, ניגשים לשולחן, מתישבים, מוזגים יין, משיקים כוסות בצליל שמח, אוכלים בנחת מהמנות הראשונות, ורק לאחר מכן מתקדמים אל חלקה העיקרי של הארוחה. כך גם תחילתו של שיעור אייקידו. ההתחלה חשובה לעיתים יותר מסך חלקיו של השלם. 

מה זה ״בזמן״?
המילה ״בזמן״, אינה מתייחסת לשעת תחילת השיעור, אלא להגעה מוקדמת כדי להתארגן באופן נאות, לערוך חימום אישי, להתאמן קצת לפני שהשיעור מתחיל, ובמידת הצורך (ולרוב יש צורך) לסייע בנקיון ובאירגון הדוג׳ו.

התחלה היא תקופת הסתגלות
מתאמנים חדשים בדוג׳ו, עוברים מין הסתם תקופה, בה האייקידו אט אט משתלב בין שאר עיסוקיהם ובחיי היום-יום. אני מבין שזה לוקח זמן. אך... לאחר שעברה תקופה, חשוב לבדוק האם אכן יש באפשרותנו להתייחס אל הזמן המלא של השיעור, כך שנגיע לפחות רבע שעה לפני תחילת השיעור, ונישאר לפחות עשר דקות בסיומו לשם ״קיפול״ הדוג׳ו וסגירתו.

תקופת בדיקה והזדמנות לשינוי בחיים
התקופה בה מתאמנים לקראת קיו חמש (הדרגה הראשונה באייקידו), היא זמן מצויין לבדוק ולגלות מהם אותם דברים עליהם אנו רוצים להתגבר. במידה ואנו רואים שאין באפשרותנו להגיע בזמן לשיעורים, אני מציע לעשות ״חושבים״ ולבדוק כיצד והאם אפשרי לארגן את העיסוקים שלנו כך שהם לא יבואו על חשבון תחילת השיעור או סיומו.

יום שבת, 23 בינואר 2016

ללא חותמת


״מוּ״ 無 כלום / שום דבר - קליגרפייה של שיממוטו סנסיי

כשגרתי ביפן, מפעם לפעם נהגתי להוציא את המצלמה מהארון, לעלות על אופניי ולתת לרוח לשאת אותי. באחד הימים היפים הללו, על צלע הר ממש בשולי העיר קיוטו, נתקלתי לגמרי במקרה בבית מלאכה של פסל שהיה עסוק ביחד עם השוליה שלו על הכנת פסל גדול של דמות בודהיסטית כלשהי. הפֶּסֶל בקע מתוך גזע עצום, והאמנים היו שקועים במלאכתם. אחד מהם סיפר לי שבסיום העבודה, הוא לא יחתום עליה, כי הפסל מיועד למקדש בודהיסטי. במקרים כאלה, על האמן לנהוג בענווה ולא לפאר את שמו לנוכח גדולת חכמת בודהא.

כאשר שִׁימָמוֹטוֹ סֶנסֶיי מצייר במכחולו קליגרפיה לדוג׳ו שלנו, לעיתים במקום לחתום את שמו, הוא חותם בחותמת מיוחדת שכתוב בה ״גָאשׁוֹ״. גאשו היא המילה היפנית שמתארת את המחווה הענווה של הצמדת כפות ידיים אל מול החזה או הפנים.

גָאשׁוֹ 

שאיפתי האישית, היא שהאימון שלי באייקידו יהיה כזה שאינו מותיר חותמת של השם שלי או של האגו המוגזם שלי. ואם כבר תיוותר חותמת, שהיא תהיה חותמת של ״גאשו״.

גָאשׁוֹ 合掌

להתאמן בענווה מבלי להתערב באייקידו של חברי לאימון, מבלי לרצות לשנות משהו אצלו, באופן שמעניק את עצמי ללא רצון לתוצאה או לתמורה, זהו האתגר הגדול שלי. האם תחברו אלי לאימון שקט ומסור שחותר לאידאל זה?

שִׁימָמוֹטוֹ סֶנסֶיי

יום רביעי, 20 בינואר 2016

לאבא - הרצל ארליך שנולד ברחובות בשנת 1934 ונפטר לפני שבוע ב-א׳ שבט - 11 בינואר 2016.



כן, סיפרתי לחברים רבים בשבוע החולף, על כך שאבא שלי ואני מעולם לא רבנו. מין אבא שכזה שתמיד הקשיב והסביר והשאיר לי את הבחירה לאן לפנות ומה לעשות ולאחר מכן תמך במעשיי בין אם היו הם לרוחו ובין אם לָאו. כאשר סיפרתי על כך לסיגל אחותי המקסימה והאהובה, היא אמרה לי שכך גם הוא היה עבורה. כמובן.

אתמול בבוקר עמדנו לצד קברו של אבא שלי עם תום ימי שבעה בהם ביקרו בביתנו כאלף אנשים נפלאים. חברים קרובים וידידים מקסימים, תלמידים בהווה ובעבר, עם בני ובנות זוג וילדים. הגיעו גם מורים לאייקידו ומתאמנים מקצוות הארץ. מבוקר עד ערב היו לצידנו קרובי משפחה, חברים של אמא ושל אבא שלי, שכנים, מנהל בית הספר של קזו עם המורה שלו, חברי ילדות של אחותי וחברים ותלמידות של מיהוֹ, ואפילו כמה ילדים מקבוצות האייקידו והוריהם.

הנחמה שהצעתם באמת עזרה ועודנה עוזרת. באמת שזו היתה מחווה מרגשת עד אין קץ. הישיבה לצידכם היתה ממש זכות גדולה וכבוד נדיר. תודה רבה מקרב לב. תודה גם לכל מי שבירך מרחוק - מי בכתב, מי בטלפון, מי בלב... תודה רבה רבה.

לימדתם אותי שיעור חשוב בנושא שלא היה מוכר לי (לשמחתי), ונוכחתי לדעת כמה חשובה התמיכה וההתייחסות וכיצד ראוי שזו תיעשה. הלב נפעם לנוכח המסירות של החברים שמקיפים אותנו, והחום והדאגה של כולם ממלאים את הלב שלנו ואופפים אותנו מכל עבר.
ראיתי קרובי משפחה שמבוקר עד ערב הקדישו עצמם יום אחר יום לעזרה לאמא שלי ולסיוע באירוח מאות האנשים שהגיעו מדי יום. ראיתי חברות של ההורים שלי, דודה, ודוד ובני דודים שהגיעו מדי יום ובידיהם תבשילים ומאפים שהוכנו השכם בבוקר בעוד מועד. אפילו השכנה מהבית ממול דאגה כמעט מדי יום להגיע עם סיר ובו תבשילים שאופייניים לעדה האיראנית אליה היא משתייכת - שם נהוג להימנע מאכילת בשר בתקופת ימי השבעה - להימנעות מנטילת חיים...

התקופה הקרובה תהיה מאתגרת במיוחד עבור אמא שלי שנפרדה מיקירה הנפלא שהיה עימה במשך כשישים שנה. ימים לא קלים גם לאחותו הגדולה של אבא שלי שהיתה עימו בקשר קרוב כל שמונים ואחת שנות חייו. געגועים וצער עמוק מלווים גם חברים שלו שהיו עימו מאז ימי ילדותו ברחובות בשנות השלושים של המאה הקודמת, והמון חברים שהוא רכש במעגלים השונים בהם היה פעיל, תמיד בדרכו הענווה והאוהבת. וכמובן לנו האחים והאחיות (4 במספר) שהוא הותיר עם תובנות עמוקות על מסירות למשפחה, רגישות וזמינות תמידית, נדיבות חסרת גבולות, ומעל לכל, אהבה ללא תנאי, ומבט רך אך אמיץ.

עוד אספר עליך אבא, אך בינתיים, אכתוב רק: תודה רבה לך הרצל ארליך היקר והחמוד, המצחיק והחכם, וה-buddy היקר לי מכל.

זאב ארליך
רחובות, חורף, 2016

יום רביעי, 6 בינואר 2016

ארוחת אייקידו

שיעור אייקידו טוב הוא כמו ארוחה חגיגית משפחתית.
מגיעים מוקדם ומסייעים בהתארגנות.
השקט שממלא את הדוג׳ו בדקות שלפני תחילת השיעור מרוקן את הספל.
הספל הריק נמלא בניחוח הציפייה.
תרגילי החימום נמזגים ונלגמים זה אחר זה ברוגע.
המנה הראשונה מוגשת בדמות תנועות בסיסיות.
למנה העיקרית - טכניקות יסוד.
בתפריט הקינוחים, תירגול חופשי וטכניקות מתקדמות.
עם ברכת הסיום, מלאכת העיכול מתחילה.
עם צאתנו מהדוג׳ו ועד לשיעור הבא, הגוף, הנפש והסובבים אותנו מפיקים בריאות וטוּב מכל מה שהתקבל.
הרעב חוזר, ושמים שוב את פעמינו אל ארוחת אייקידו נוספת.



יום חמישי, 24 בדצמבר 2015

דממה מהדהדת 習静

השבוע, נושא האימונים שלנו הוא ״שׁוּסֶיי״ - או בתרגום לעברית: דממת תירגול.

קיימים סוגים שונים של דממה, ומגוון סוגים של דממת אימון. קיימת דממה מתוחה, דממה רגועה ושקטה, דממה עצובה ודממה רצינית ועמוקה כמו למשל בעת תירגול מדיטציית זן.

הדממה בעת תירגול אייקידו מעניקה לי תחושה של דממה שמחה, ועד כמה שיישמע מוזר, כפי שקולות וצלילים מהדהדים, כך גם לעיתים מתקבל אצלי הרושם שהדממה השמחה של האייקידו מהדהדת לכל עבר ומשפיעה על הסובב.

קליגרפייה של הכיתוב ״שוסיי״ שצילמתי בדוג׳ו של קנשו פורויה סנסיי עליו השלום

יום שלישי, 22 בדצמבר 2015

אמנות השינויים | מאת קֶנְשׁוֹ פוּרוּיָה סֶנְסֶיי

תרגום לעברית: זאב ארליך © 2015
הסבר שקיבלתי לפני כעשר שנים מקנשו פורויה סנסיי עליו השלום, חבר יקר שהיה מורה לאייקידו - דאן 6 וכומר זן.


לביטוי ״תודעה במצב המקורי״ כמו לביטויים רבים אחרים, יש מגוון רחב של משמעויות, בהתאם למתרחש ובהתאם לנסיבות. כך גם אופיו של האייקידו, שלעיתים הוא עדין, לעיתים מהיר, לעיתים איטי מאוד ולעיתים עצמתי. השינויים מתרחשים בהתאם לנסיבות ולנדרש בכל רגע, שכן האייקידו הוא ישות ״חיה״ ו״אורגנית״. אילו האייקידו היה פיסת עץ יבשה, אפשר היה אולי להתאים לו הגדרה אחת בודדה.


בדיוק כמוך; היום אתה זאב הסקרן והצמא ללמוד, מחר זאב החזק, מאוחר יותר אולי זאב העייף, וכן הלאה וכן הלאה. זאב מתאפיין במגוון מצבים, ובאותה עת אתה בעצם אותו זאב אחד. כך גם התודעה על שינוייה ומצביה, שבעותה עת היא למעשה אחת, זהה ויחידה.

קשה מאוד להתאים הגדרה אחת שתתחשב במכלול כה רחב מבלי שהיא תישמע חסרת פשר. אם אומר ש״התודעה היא הכל וכלום״, זה יהיה נכון, אבל זה לא ממש יביא לנו תועלת כלשהי.

מספרים, שכאשר מייסד האייקידו לימד, הוא ביצע את אותה טכניקה עם כל אחד באופן שונה. נראה לי שזה גרם לבילבול בקרב מתאמנים רבים באותם ימים, אך קל להבין את משמעות הדבר. בדיוק כפי שאו-סנסיי השתנה מרגע אחד למשנהו, כך גם האייקידו שלו השתנה.
דומני שאתה מכיר את הפסל של האלה קָאנוֹן, שנקראת גם אלת הרחמים. למרות שהיא נראית כאישה, זו למעשה דמות זכרית של בודהה. הוא מייצג חמלה, ולכן הוא מוצג לרוב בדמות נשית, כמו אמא. כמו לתודעה ולאייקידו, גם לקאנון יש צורות שונות, אך למעשה יש רק קאנון אחד.

קאנון מוצג לעתים כדמות כועסת ומפחידה, לעיתים עדינה ולעיתים מלאת חמלה ואימהית. קשה להגדיר את הדמות של קאנון בשל מגוון ההתגלמויות, 
באותו אופן בדיוק, עלינו להייחס גם אל התודעה ואל תופעות ודברים רבים בעולמנו.

קאנון